אחד הדברים החשובים לבתי האופנה הוא להיות מוכרים. אלא שחשוב יותר להיות מוכרים על ידי מוסד יוקרתי כמו מוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו-יורק, שרק מעטים מביניהם זכו לחסות תחת קורת הגג שלו. להכרה כזו מייחל כל מעצב שמאמין שהבגדים שלו הם הרבה יותר מאשר כסות לגוף.
לאחר איב סאן לורן, ג'יאני ורסאצ'ה, ז'אן פול גוטייה ומניחי יסוד לאופנה אחרים, שהיו ראויים להיכנס להיכל היוקרתי של המטרופוליטן, נפתחה לאחרונה תערוכה רטרוספקטיבית כהוקרה לבית שאנל. בערב גאלה, עם ניחוחות קאמליה (הפרח האהוב על קוקו שאנל), חגגה אצולת האופנה, חבוקה במחלצות האופנה העילית, סלבריטאים, כוכבים, מעצבים, כתבים ואנשי ממון, שיכולים להשקיע בארוחה החגיגית כמה מאות דולרים. ניקול קידמן – הדוברת של הבושם "שאנל 5", אנה וינטור, עורכת הווג האמריקאי, דמות יוקרתית בזכות עצמה, דוגמניות ותיקות וחדשות שמאכלסות את דפי הכרומו וכמובן קרל לגרפלד, המנהל האמנותי של בית שאנל כבר קרוב לשלשה עשורים, לבוש בדמות הדנדי, אותה הוא אימץ מאז שהשיל מעליו מטען כבד של שומנים. "אין בית אופנה שמצליח כבר 100 שנים, להכתיב טרנדים. אם המדמואזל הייתה כאן, אני לא הייתי, מאחר והיא הייתה עושה את אותם הדברים לבדה". איזו צניעות? רק דמות כמו לגרפלד, אמיתית ומוכשרת עד בלי גבול, לא חוששת לצאת בהצהרה נוקבת כל כך.
